בשורת האפוקליפסה

          "ראיתי דברים שאתם האנשים לא הייתם מאמינים…"
          (רוי באטי, בלייד-ראנר)

תחילת הדרך. במדריך זה אסביר כיצד ניתן לעבור בין העולמות המקבילים השונים הקיימים בין שברי הזמן והמרחב תוך מתן דוגמאות שונות דרך אישים שונים שהיו שם ועשו זאת לפניכם – וכמובן, אילו מראות ראו בדרך.

ג'ולייט, ג'סטין וחורי התולעת. ג'ולייט בלאק היא גלגול נשמתה של היפאטיה מאלכסנדריה. היפאטיה הייתה פילוסופית מלומדת ששלטה במתמטיקה על בוריה. עקב טראומות חוזרות ונשנות שעברה ג'ולייט ומבנה גנטי יוצא דופן, היא פיתחה יכולת מטאפיזית של שליטה בזמן ובמרחב. עקב כך שבמבנה הגנטי של מוחה היו טמונים הארכיטיפים המתמטיים שירשה עוד מימי תקופתה של היפאטה, יכולה הייתה ג'ולייט להמיר את הנוסחאות המתמטיות בשילוב של יכולתה המטאפיזית וליצור חורי תולעת בהם שלטה בכדי לעבור בין היקומים המקבילים. ג'סטין, משום שהינה הפיצול הרצחני של ג'ולייט, שולטת באותן יכולות בדיוק, אך משתמשת בהן כדי להשליט טרור בין היקומים ולהשמיד את המין האנושי בכלל ואת ג'ולייט ומקבילותיה בפרט.

ג'רארד קורגן ומד הזמן. זה ברור שלא כולם נולדו כג'ולייט. קורגן חי במחתרת הסאדוכיסטית התת-קרקעית. הוא היה אנושי לחלוטין, שלא כמו ג'ולייט וג'סטין. לא ידוע לי כיצד הוא השיג את מד הזמן מלכתחילה, אך העובדה הייתה שהוא היה בידו ובעזרתו יכול היה ליצור חורי תולעת (ממש כמו התאומות המפוצלות) כדי לעבור אחורה בזמן. עכשיו – המכשיר הזה דיי מוגבל, משום שהוא מאפשר לעבור אחורה בזמן רק לתקופת הזמן שבה הוא נוצר. לעבור יותר אחורה יחשב בתור פרדוקס. משום שפירושו של המכשיר הינו לעבור בזמן לאחור, כהליך הגנתי נוצרת סביב המשתמש בועת הגנה שלא מאפשרת לאותו אדם לפרוץ אותה ולשנות את הזמן. קורגן נהג לחזור לאחור כדי לבקר את תקופת ילדותו ואירועים שונים בהיסטוריה.

ג'ייקוב גלאס והמרדף אחרי הרוצח בין צירי הזמן. קורגן מסר את מכשיר הזמן לבא אחריו – הבלש ג'ייקוב גלאס – והאחרון השתמש במכשיר כדי לבקר את זירות הפשע השונות ברגעי הקטל הממשיים בעקבות תיק רצח של רוצח סדרתי מטורף ועלום זהות. משום שגלאס היה חדור מוטיבציה למנוע את הרציחות (על אף שכבר התממשו), הוא ניסה לשנות את הנוקשות של הבועה המגנה כדי לשבור אותה ולפעול נגד הרוצח. אילו היה מצליח לבצע את זממו, היה נוצר קרע בזמן שהיה משנה את אותה תקופת זמן – ממש כמו בתיאוריית 'אפקט הפרפר'. הקרע בזמן שהיה נוצר, היה זורם כגל זמן וממשיך את השינוי של אותה תקופה עד לתקופתו חייו של גלאס, ובכך יכול היה לשנות לחלוטין את ההיסטוריה.

חוקי העולמות המקבילים. כפרפראזה על תיאוריית היקומים המקבילים של הפיזיקאי, דיוויד דויטש; ברגע שנוצר קרע בזמן, בעצם נפתח לנו עולם מקביל לעולם המקורי – עם קו זמן ורציפות משל עצמו. עם כל בחירה שאנחנו עושים, נוצר עולם מקביל נוסף שבו בחרנו אחרת. וזה ממשיך עד לתחילת ההיסטוריה האנושית (והלא-אנושית), מה שמראה שישנם כאינספור עולמות מקבילים (שממשיכים להיווצר בכל שבריר שנייה שעוברת). ג'ולייט וג'סטין נעות בין היקומים המקבילים הללו בלא מפריע. עבורן נפתחת דיאגרמה תודעתית שמציגה להן את ציר הזמן של כל היקומים, וניתנת להן אפשרות בחירה לאן לקשר את חור התולעת. ברגע שבחרו את היקום אליו ירצו לחדור, יפער חור התולעת, והן יעברו דרכו. פרט טריוויה רלוונטי – המעטפת של חורי התולעת תשנה את צבעה בהתאם לתקופת הזמן ומיקומה בסקאלת היקומים המקבילים.

מבנה מנהרת הזמן. הפרופסור לפילוסופיה, פול דיוויס, קבע בספרו "כיצד לבנות מכונת זמן" כי המסע בזמן ובמרחב דרך חורי התולעת יתבצע דרך פיר מכרה. מה שלא ידע היה אודות קיר המים שינוע במרכז הפיר ושיהווה את המטמורפוזה הדרושה כדי לעבור בין המימדים. הוא גם לא ידע אודות המשפטים המהדהדים שיוקרנו תהודתית במהלך המסע. המשפטים הללו מנבאים בתמציתיות את העומד להתרחש ביקום אליו נגיע.

היקומים המקבילים השונים. היקומים המקבילים הינם שונים במהותם וחלקם דומים מאוד. ג'סטין פעם ביקרה ביקום שהיה מובנה על-פי אגדות ילדים, ושכל מי שניסה לדבר – נאלץ לדבר בחריזה כפויה. אותו יקום עבר מטמורפוזה מאוחר יותר לעולם הקרח, בו שלטה מכשפת העולם בעזרת זרועותיו התמנוניות של קראקן הקרח. היא גם ביקרה ביערות המונגולים שבהם היו מפלצות משונות כגון מרבה רגליים בגובה של מספר מטרים בעל זרועות תמנוניות, בו נלחמה עם מספר נינג'ות וחיילים מונגולים עד שהביסה אותו בגבורה (ואז הצטלמה ליד גוויתו המרקיבה עם חיוך גדול ומחוות 'וי' של אצבעותיה). ג'ולייט לעומתה ביקרה בעולם הקרחוני שהציג את מותו של כדוה"א ב-2012 על-ידי מיסת הקרחונים. אותו יקום יהפוך ברבות הימים לעולם האש, שהינו המקבילה של עולם הקרח, בו שולטת מכשפת האש עם קראקן האש שלה. ג'ולייט אף ביקרה בעולם שכולו היה מים, וצוללות ימיות נלחמו בספינות פיראטיים ללא הפוגה. עולם אחר היה עולם שכולו לבה רותחת והרי געש בוערים. עולם נוסף היה שילוב של ונציה עם הפירמידות המצריות, כשבשמיים עפים פטרודקטיילים מרושעים שמשחרים לטרף. עולם מקביל נוסף התרחש ביקום המכונה 'כרימזון', בו האדמה הייתה מכוסה בגרגירי חול שלגיים, האוכלוסייה הרווחת האמינה באדיקות בפנתאון האלים המצריים, וניהלה מלחמות חורמה נגד צאצאיו של אנוביס שקמו לתחייה בעזרת שתילת ראשיהם הכרותים באדמה. אדם בשם אייבורי טריי ביקר פעם ביקום מקביל שמבוסס על משחק המחשב של אמריקן מגי – 'אליס'. הוא גם ביקר בעולם שהמשיך את שנות השלושים והארבעים לעד, ונצרים של אל קפונה המשיכו לשגשג כשהמאפיות האיטלקיות השתלטו על העולם. בנוסף, הוא גילה אב שלקח את בתו הקטנה לראות את עולם הפיות (ונעל אחריו את הדלת כדי שאיש לא יכנס לשם מלבדו). טריי, שגילה את המעבר לעולמות המקבילים במקרה, המשיך לחפש שוב ושוב את המעברים המסתוריים הללו ללא הצלחה עד ליום מותו.

הקרב בין ג'ולייט וג'סטין ברחבי היקומים. משום שנפערו כל-כך הרבה יקומים מקבילים בהם ג'סטין לא הצליחה להרוג את ג'ולייט, נוצרו עוד ועוד ג'ולייטיות, וכן, עוד ועוד ג'סטיניות. דבר שהוביל למלחמת חורמה כלל-עולמית בין צבא הג'ולייטיות לצבא הג'סטיניות שהוביל לטבח מוחלט של המין האנושי, כשכל שנותר מהאוכלוסייה העולמית לאחר חורבנה היו רק ג'ולייטיות וג'סטיניות מרובות. בחלק מן העולמות המקבילים – הקרב עודנו נמשך. בחלקם, הקרב מעולם לא התקיים.

סוף מעשה. המסע בין היקומים המקבילים יכול להיות מסוכן לאדם שאינו מודע לסכנות הטמונות בו. מקווה שהמדריך למשתמש הזה הבעיר מעט יותר את הפינות האפלות שמהוות את האינפורמציה הרווחת לגבי מסעות הזמן אל היקומים המקבילים השונים, וגם את סיפוריהן של ג'ולייט וג'סטין ומלחמתן רווית הדם. זכרו! יש להתייחס למסעות הללו במשנה הזהירות הדרושה. אל תתפתו לנצל כל הזדמנות הנראית לעין למסע רק משום שהיא אפשרית וזמינה. קחו איתכם אדם שמבין עניין ויודע כיצד לשרוד. בחלק מן העולמות הללו לא תשרדו לבדכם דקה בודדה אחת. בהצלחה ומסע נעים!

לינקים רלוונטיים:
יש יקומים מקבילים
נסיעה פרועה בחור תולעת
חורי תולעת הם ה"חור השחור החדש"

האות - פוסטר סרט (1)

תסריט ובימוי: דיוויד ברוקנר, דן בוש, ג'ייקוב גנטרי.

שחקנים: אנסה ראמסי, איי.ג'יי בואן, ג'סטין וולבורן, סקוט פויטרס, שרי כריסטיאן, צ'אד מק'נייט.  

האות - פוסטר סרט (2)

את מתעוררת משינה. בזרועותיך גברבר מסוקס, המאהב שתמיד חלמת עליו. הטלוויזיה משדרת סרט אימה שנראה כמו נעשה על-ידי סטודנטים. בעצם כבר לא. השידורים מפסיקים ומתחלפים בכאוס ויזואלי. האיש שלך עטוי הקעקוע על הגב, מתרומם כדי לכבות את הטלוויזיה. השעה 00:15, את נזכרת ששכחת להתקשר לבעלך שאמנם אינך אוהבת, אך הוא כבר ודאי דואג. מהפלאפון בוקע קול ערבול משונה. המאהב מנסה לשכנע אותך להישאר בהצעות מפתות, אך בסופו של דבר את מבינה כי עד כמה שהפנטזיה נהדרת, הגיע הזמן לחזור למציאות, והבעל הרי מחכה בבית. בדרך לרכב את נתקלת באדם מדמם שמבקש את עזרתך בטענה שאדם כלשהו דקר אותו. את מפחדת אף יותר כשאדם אחר מתקרב אליך מרחוק עם חפץ קהה בידו. את נמלטת עם הרכב אל הכאוס שמחכה לך בבית, ואחר-כך גם בשאר העולם.  

בטלוויזיה יש רעש של ערבול חושים שמאיים לבתק את המחשבות

זוהי הפתיחה של 'האות', סרט האימה החדש\ישן מאת חברת ההפקה הקטנה – 'סרטי פופ', שמאחוריה יש רפרטואר של עוד סרט אחד בלבד. לכאורה, יש כאן את כל המאפיינים הבולטים של סרטי הזומבים הטיפוסיים – אפידמיה כלל-עולמית שהנדבקים בה נעשים רצחניים ומבקשים לטעום מפרי הבשר האסור, רחובות נטושים, והפחדות ה'בו' הידועות. עם זאת ולמרות זאת – אל תטעו. 'האות' אינו סרט זומבים! למרות הנתונים המוכרים, הסרט מנחיל כאן טוויסט קצת שונה. האפידמיה פורצת בעזרתם של גלים אלקטרו-מגנטים שעוברים דרך הטלפונים, הרדיו ומכשירי הטלוויזיה, וכל מי שסופג אותם לזמן מסוים (שכאמור משתנה מאדם לאדם) מאבד את שפיותו – להלן – נעשה פסיכוטי.  

פסיכוטי?

'פסיכוזה', לפי ויקיפדיה, 'היא מונח מתחום הפסיכיאטריה, המתאר מצב קיצוני של אובדן חלקי או מלא של קשר עם המציאות'. בסרט זה, ההתדרדרות הנפשית בסרט באה בתסמינים שונים, החל בהזיות ויזואליות – בהן האדם החולה מדמיין פני אדם אחרות במקום אלו שמולו, או מקיים שיחות בדמיונו עם אדם מעברו שכלל לא נוכח במקום, וכלה בהזיות שלמות של אירועים שכלל לא התרחשו (שמהוות מספר טוויסטים מפתיעים במהלך הסרט), משהו בסגנון החזיונות של ג'וני סמית' מהסדרה – 'האזור המת' מבית היוצר של סטיבן קינג (המכונה בארצנו עקב שגיאה כואבת – 'החצי האפל'). כמובן, שהתוצאה הסופית של מרבית הדמויות הנגועות היא אלימות חסרת פשרות ונטולת רחמים, כך שהסרט לא בוחל באמצעים ויזואליים כדי להעביר את אותה אלימות ואינו מיועד לצופה רך הקיבה שנגעל מהזוועות שמוצגות בסרטי אימה ממוצעים.   

Come out, come out, where ever you are...

מלבד ההיבטים הויזואליים של הסרט – הצילומים הקודרים, המצלמה התזזיתית והעריכה השנונה, כדאי לציין שהצד החזק של הסרט אינו רק המשחק של מרבית השחקנים (שעל מרביתם סביר להניח שמעולם לא שמעתם בעבר), אלא גם התסריט, שהינו מבריק במיוחד, ומכיל הרבה טוויסטים עלילתיים מוצלחים ומפתיעים. דבר נוסף שחשוב לציין, הוא שהסרט נכתב ובוים על-ידי שלושה במאים שונים (שעבדו יחד בעבר, לכאורה), שגם כתבו את התסריט, וסיפרו את סיפורן של אותן הדמויות בשלושה חלקים שונים, משלוש זוויות ראייה שונות. החלק הראשון שסגנונו הבולט הוא אימה חסרת רחמים, מכניס אותנו ללב הסרט כשהוא מציג את נקודת הראות של הבחורה הנשואה אשר עוזבת את המאהב כדי לחזור הביתה לבעלה המודאג לאחר והפלאפון שלה הפסיק לעבוד בגלל האות האלקטרו-מגנטי. החלק השני (והראוי לציון) שסגנונו נוגע בצד הקומי יותר מבעד למציאות האפלולית והאימתית ונותן לסרט פן משעשע והזוי במקצת, בנוסף למוזיקה המעט טווין-פיקסית שלו, מסופר מבעד לנקודת המבט של הבעל (במשחק יוצא דופן ופסיכוטי להפליא של איי. ג'יי בואן, שבעיניי ראוי לאיזושהי הכרה). החלק השלישי מתמקד יותר בסיפור האהבה המסתורי בין המאהב לבחורה הנשואה מנקודת המבט של המאהב (גם כן משחק מוצלח של ג'סטין וולבורן, שמהרגע הראשון שהוא מופיע על המסך בפתיחה ונותן לאהובתו דיסק מיקס-טייפ עם ציור חמוד שכנראה צייר בעצמו [או מישהו מחברת ההפקה, לצורך העניין], קשה שלא להתחבר אליו).  

איי. ג'יי בואן (הימני) בהופעת מסך בלתי נשכחת

וכפי שלכל צד טוב יש גם צד שלילי, יש מספר בעיות קטנות עם הסרט: המרגיזה שבהן היא השחקנית הראשית שסביבה סובב הסרט, שעם הקול הצרוד ויכולת המשחק הלא מאוד סימפטית שלה שאף מרטיטה את הוריד במצח בנוקשות – מצליחה בקושי רב להתחבא מאחורי המשחק הטוב בהרבה של שותפיה לסרט. נקודה נוספת, היא שבמהלך הסרט, נראה כמו לתסריטאים לא היה מושג לאן הם רוצים להביא את הסרט והעלילה סוטה לסיפורים שוליים של דמויות משניות ולא מאוד רלוונטיות שממילא מוצאות את מותן דיי מהר כל-כך עד כדי כך שלא הספקנו אפילו להתחבר אליהן אפילו במקצת. עם זאת, תחושת הבלבול (שמזכירה מעט את סרט האייטיז של קרפנטר 'היצור') בה הדמויות כל-כך אנושיות ומופשטות, שקשה לדעת מי באמת שפוי, מי קצת מסובב באופן טבעי, ומי מטורף על כל השכל. הסרט משחק על העניין הזה הרבה, ונהנה לבלבל ולעורר סימפטיה, ואז למחוק אותה מיד בעוד הברקה תסריטאית מוצלחת. כמובן שאין להכחיש שהסרט נעשה בתקציב זעום של 50,000 דולר בלבד וצולם תוך רק 13 יום, ובכל זאת נראה מהוקצע והצליח להקפיץ אותי לקצה הכיסא מרוב סקרנות.  

הפוסטר של 'היצור' מאת ג'ון קרפנטר

  אז מבעד לבלבול העלילתי, ערבוביית הז'אנרים כשהסרט לא יודע להחליט מתי הוא מנסה להפחיד ולהגעיל ומתי הוא מנסה להגחיך ולהצחיק, עדיין יש פה תוצר מאוד מעניין ומקורי ששווה לבדוק (לפי הפוסטר של הסרט – הוא פוטנציאלי למעמד של קאלט, ויש רגעים שניתן להסכים עם קביעה זו). למבע הקולנועי ישנו חשיבות לא פחות מהמשחק של השחקנים, התסריט ייחודי ומקורי ולכן זה הופך את העניין לסרט מיוחד ודיי מרתק שלא כדאי להחמיץ.