רשומה על ספרו של וויליאם ס. בורוז – 'ארוחה עירומה'

'ארוחה עירומה' – אחד הספרים היותר קשים לקריאה, אך ללא ספק מהווה אבן דרך בנבכי הספרות האמריקנית. 

ספרו של בורוז - 'הארוחה עירומה'. ה-'ה' נשמטה מאוחר יותר.

וויליאם בורוז היה מסומם. הוא היה גם הומוסקסואל. הוא הרג את אשתו בשוגג במשחק וויליאם טל כאשר פיספס עם אקדחו את הכוס שהונחה על ראשה. הוא היה אדם משונה מאוד, אבל אף אחד מהדברים הללו לא מנעו ממנו מליצור את אחת היצירות המבריקות ביותר שנכתבו אי-פעם. אף ספר לא משתווה לקנה המידה של הספר הזה. למה שבורוז ניסה לעשות כאן. 

האיש והאקדח

מה כל-כך מיוחד בו? ראשית כל, אין לו עלילה לינארית בכלל. למעשה, כמעט ואין לו כל עלילה כלשהי. דבר שמאוד מקשה על הקריאה ואף על ההתחברות לספר. עם זאת, הספר נוגע בהמוני נושאים הזויים וחסרי כל פשר תוכני מדויק. למשל – בכתיבתו הוא נוגע לעיתים באפיוניים טוטליטריים סטייל '1984' של אורוול או 'הצלם' של דיק. הוא משייט בין הסימטאות המטונפות של טנג'יר (המכונה גם אינטרזון), שם בורוז שהה זמן מאוד ממושך בעת כתיבת הספר. הוא שוזר במילותיו הקרקסיות סגנון היאה לזה של הסוריאליסטיים, או אף תנועת הדאדא המפורסמת, טכניקת ה-Juxtaposition, שבה הוא מניח שני אובייקטים שלא קשורים זה לזה אחד ליד השני בכדי ליצור משמעות חדשה. בספריו הבאים, לאחר שניסה זאת בספר הזה, בורוז המשיך להתנסות בטכניקות שהוא פיתח יחד עם בריאן גיסין בשם Fold-in ו-Cut-up שהינם אינטרפרטציה לטכניקות שהיו מיושמות על-ידי תנועת הדאדא, בהן טקסטים היו נחתכים מהדף ומסודרים באופן שונה בכדי ליצור משמעות חדשה, או לפי בורוז אף "נבואית" לגבי פשר הטקסט. 

שיטות החיתוך והקיפול של בורוז - דוגמא בפועל

כאשר ארוחה עירומה הכה בחנויות, הספר הוחרם במקומות רבים בטענה שהוא יותר מדיי בוטה וגס. ואכן, בספר מתוארות מספר סצנות פורנוגרפיות קשות ואלימות במיוחד. הדמויות בספר הינן מטורפות וחסרי כל ביסוס של הגינות ומוסריות. בורוז אף עמד למשפט של גינוי, עקב בוטות הספר, אך זוכה כשחבריו עמדו לצידו והעידו למענו. בארוחה עירומה – בורוז יצר מספר דמויות מיתולוגיות, כמו דוקטור בנוויי – רופא מנתח מטורף, וה-מאגוואמפ, יצור משונה שנהנה לחנוק את קורבנותיו בעת שהוא שוכב עימם. בנוסף, דמות המספר שמבליחה ברגעים-לא-רגעים בספר היא וויליאם לי, שם העט של בורוז.

 הספר גם עובד לסרט מבריק בידי דיוויד קרוננברג, שטען (כמו רבים אחרים) שארוחה עירומה במסגרתו הכתובה לעולם לא יוכל להיות מוסרט בצורה לינארית (אלא אם יוסרט תחת תקציב גרנדיוזי של לפחות 500 מיליון דולר), ולכן קרוננברג בנה תסריט שמבוסס על אירועים מ-4 ספרים של בורוז וגם מהסיפור הביוגרפי של הסופר. הוא טען שכשכתב את התסריט הוא חש הליך סימביוזי בינו לבין בורוז כאילו היו שניהם אותו אדם.

עטיפת סרטו של קרוננברג המבוסס על 'ארוחה עירומה'

ארוחה עירומה הינו ספר שנוי במחלקת, אחרים יטענו שזה הופך אותו ליצירת מופת, נוספים יגידו שהוא בלתי קריא לחלוטין ומעולם לא יצליחו לצלוח אותו.  

תנוחת BDSM של המאגוואמפ, דמות היצור החולני מספרו של בורוז כפי שמגולם בסרטו של קרוננברג

 בכל מקרה, זה ספר שלא ניתן להתעלם ממנו – וחשוב לקרוא בו לפחות פעם אחת בחיים (אני כבר קראתי פעמיים).

מודעות פרסומת

3 תגובות »

  1. יעל Said:

    היי, ריין (? זה השם?), אחלה של המלצה. פשטנית ולא מתיימרת, כמו שאני אוהבת. עמחה.
    רק רציתי להאיר אותך- בורוז כתב את ארוחה עירומה בזמן תהליך הגמילה, לא במרוקו, אלא בלונדון. הוא אף מציין את העובדה הזו בספר עצמו, בהקדמה- עמוד 9.

    • ריין Said:

      היי יעל. כן, ריין זה השם. קודם כל – תודה לך על התגובה, אבל אני חייב לציין שאת טועה.
      בורוז כתב את הספר בטנג'יר, בעת שהיה תחת השפעת סמים, ולא זכר שהוא אפילו כתב אותו. חבריו – ג'ק קרואק ואלן גינסברג מצאו אותו שפוך ולא זוכר איפה הוא נמצא ומי הוא. ליקטו את הדפים והרכיבו אותם מחדש. רק אחרי שכתב שם את ארוחה עירומה שעזב ללונדון לעבור תהליך גמילה. אני אצטט (ואתרגם) לך מסקירה ביוגרפית של בורוז שהייתה במהדורת הספר באנגלית כדי שתהיה לך הוכחה חותכת:

      1954 – בורוז נוחת בטנג'יר בינואר שם הוא פוגש את פול בוולס ואת בריאן גיסין, שניהם באותו הזמן נעשים חבריו הטובים; הוא גם מתחבר עם נער ספרדי בשם קיקי; קלס אלווין מבקר; באוקטובר נוסע לבקר את קרואק בניו-יורק, אז את הוריו בפאלם ביץ'; חוזר לטנג'יר בנובמבר.
      1955 – מתחיל לעבוד על ארוחה עירומה.
      1956 – נוסע ללונדון ועובר טיפול באפומורפין אצל ד"ר ירבורי דנט כדי לרפות התמכרות להירואין; מבקר את אלן אנסן בונציה; חוזר לטנג'יר בספטמבר, דרך טריפולי ואלג'יר.
      1957 – קןדם קרואק, אז גינסברג ופיטר אורלובסקי, ואז אלן אנסן נוחתים בטנג'יר ועוזרים להקליד, לערוך, ולאסוף את ארוחה עירומה, ידוע אז כ-מצבור מילים; חלקים מארוחה עירומה מתפרסמים בכתב העת – הבלאק מאונטיין.

      זהו. זה תקציר מאוד קצרצר אבל דיי ממצה. הם לא פירטו פה את האינפורמציה שקראתי במאמרים שהתפרסמו במהדורה המלאה והלא מצונזרת של ארוחה עירומה שיש לי. אגב, גם הסרט של קרוננברג מחזק את הראיה כי גינסברג וקרואק ניסו לשכנע את בורוז בטנג'יר להרים את עצמו ולהפוך את ארוחה עירומה לספר, שם היו להם שמות אחרים, והיו מעורבות הזיות.

  2. hanalicht Said:

    ספר חשוב. סקירה עניינית. ישר כוח.


{ RSS feed for comments on this post} · { TrackBack URI }

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: